|
|
הגואנקו
הגואנקו
שייך למשפחת הגמליים. למשפחה זו
ארבעה נציגים באמריקה הלטינית (שלושת
האחרים: למה, אלפקה וויקונה). הגואנקו
מתנשא לגובה של 1.1 מ', ולאורך (מקצה האף
עד קצה הזנב) של 1.85 מ', מה שהופך אותו
לחיה הגדולה בארגנטינה. משקלו נע בין
120-150 ק"ג.
תזונה: אוכל צמחים (הרביבור)
בעיקר עשב לעיתים שיחים. בעונת החורף
תזונתם של הגואנקו מתבססת על חזזיות
סלע.
רבייה: כל שנה. הלידה באביב או
בקיץ אחרי הריון של 11 חודשים.
טורפים: הטורף הטבעי היחידי הוא
הפומה.
טריפות ע"י שועלים אדומים - הן
בעיקר של צעירי הגואנקו.
טורף לא טבעי האדם הצד אותם בשל בשרם
ופרוותם.
הגואנקו
נמצאים לאורך האזור האנדי מבוליביה
בצפון ועד ארץ האש בדרום. מהיותה חיית
מישורים, איזור המחייה העיקרי הוא
הערבות, אך ניתן למצוא אותם במדרונות
ההרים ועד ליערות בארץ האש. הגואנקו
יחד עם הריאה הקטנה (עוף קרקע) היו
מקור החלבונים העיקרי לאנשי פטגוניה
הקדומים (הטואלצה), ועורותיהם שימשו
להכנת בגדים, מזרונים ושמיכות.
הגואנקו הינה חיה החיה בחברות. בדרך
כלל זכר עם מספר נקבות. זכרים המנסים
להתקרב להרמונו של הזכר מוזהרים ע"י
קריאות או מחוות איום. בתקופת הייחום,
באביב הפטגוני, הזכר מסמן טריטוריה,
ומתקיף זכרים המנסים להיכנס לתחומו.
ההתקפה אגב, הינה יריקות בפרצופו של
התוקף (נשמע לא אסתטי אבל בכל זאת
יעיל).
בתקופת ההמלטות, יורדת רמת
האגרסיביות, וההרמונות מתאחדים
לקבוצות גדולות יותר, הזכרים ללא
הנקבות מתאחדים אף הם לקבוצות "רווקים".
במשך שנים נחשבו הגואנקו למתחרים
בכבשים על המזון. לדעת מגדלי הכבשים,
הגואנקו הורס את משטחי העשב ומונע
מזון מהכבשים. לא כך הדבר, הכבשים עם
פרסותיהם החדות עוקרים את העשב על
שורשיו, ובכך מונעים צמיחה מחודשת.
לעומתם, הגואנקו, בעל הפרסות הרכות,
קוצצים בעשב ובכך מעודדים צמיחה
מחודשת.
עקב ירידת ערך צמר הכבשים בעולם,
נעשים בשנים האחרונות ניסיונות הסבה
של הגואנקו והפיכתו לבע"ח מבוית.
טיב צמרו וערכו הגבוה בשוק, יכולים
בהחלט להביא להיותו תחליף נכון
לגידול הכבשים והצלת החוות ממפולת
כלכלית
.
